הגעתי ל"קום איל פו קפה" לצורך צילום של שתי מנות.
יש לי כעשרים דקות להמתין למנות, וכהרגלי אני יוצאת החוצה לספוג קצת ים....
(אני מזל סרטן - זה מחייה אותי)
תוך כדי שאיפת מלח אני מחפשת את הזוויות הנכונות להתמקם בהן.
כשהים יפה אני תמיד מעדיפה אותו ברקע. כל האווירה בקפה מושתת על הקירבה לים, על הרוח, על המלח. הם חלק בלתי נפרד מהישיבה במסעדה וזה נראה לי הכרחי ליצור את הקשר בצילום.
טוב, מנה ראשונה - לביבות תפוחי אדמה שהכין עדי השף. עדי הוא זה שעושה את הסטיילינג של המנות ואני מוסיפה טאצ'ים קטנים אחרונים... נראה טוב... שוט של וודקה שמגיע עם המנה עם המנה , יופי. אני מנסה את הזווית שתיכננתי מראש ומחליטה ללכת על כיוון קצת אחר. השמש חזקה ומתנגדת לתאורה שלי! אני מפייסת אותה בכך שאני זזה קצת שמאלה ואנחנו שוב חברות...
קצת יותר גובה כדי לתת את הכבוד ללביבות, סיבוב של הצלחת עד לצד בו הן נראות הכי טוב וגם הגבינה, אני ממקמת את השוט מאחורה (מקדימה הוא ייראה כמו כוס מים) וזהו!
לא יודעת מה קרה שם, אבל ברגע שסיימתי, אני, זו שטוענת שהיא אף פעם לא אוכלת מהמנות שהיא מצלמת,
זללתי 3 לביבות בלי הכרה... שווה!
שבעה ומרוצה אני ממשיכה למנה הבאה. זו מנה עשירה המורכבת ממגוון של פירות ים, ודורשת יחס אחר.
טאצ'ים קטנים למנה כמו החלקת הפירמידה כמעט לגמרי, מיקום של ראש קלמארי אחד ליד הצדפה, "סגירת חורים" בעזרת חתיכות עגבניה, וכמובן הכל באופן טבעי, שלא ייראה פלסטיקי מידי...
אני ממשיכה עם הזווית שהשמש מאפשרת לי, אך בניגוד לצילום הקודם בו הצללים שרתו אותי וחידדו את הטקסטורה של הלביבות, העושר של המנה הזו דורש דווקא סוג של ריכוך. אני משיגה זאת על ידי אחיזה של בריסטול לבן (או בשפה המקצועית "רפלקטור") אל מול השמש. התוצאה - אין כמעט צללים! את היין הלבן שמגיע יחד עם המנה אני ממקמת ממש מאחור, כך שייראה אבל לא יפריע.
סיימנו! בתאבון!
מה דעתכם?
עד הפעם הבאה....
יש לי כעשרים דקות להמתין למנות, וכהרגלי אני יוצאת החוצה לספוג קצת ים....
(אני מזל סרטן - זה מחייה אותי)
תוך כדי שאיפת מלח אני מחפשת את הזוויות הנכונות להתמקם בהן.
כשהים יפה אני תמיד מעדיפה אותו ברקע. כל האווירה בקפה מושתת על הקירבה לים, על הרוח, על המלח. הם חלק בלתי נפרד מהישיבה במסעדה וזה נראה לי הכרחי ליצור את הקשר בצילום.
טוב, מנה ראשונה - לביבות תפוחי אדמה שהכין עדי השף. עדי הוא זה שעושה את הסטיילינג של המנות ואני מוסיפה טאצ'ים קטנים אחרונים... נראה טוב... שוט של וודקה שמגיע עם המנה עם המנה , יופי. אני מנסה את הזווית שתיכננתי מראש ומחליטה ללכת על כיוון קצת אחר. השמש חזקה ומתנגדת לתאורה שלי! אני מפייסת אותה בכך שאני זזה קצת שמאלה ואנחנו שוב חברות...
קצת יותר גובה כדי לתת את הכבוד ללביבות, סיבוב של הצלחת עד לצד בו הן נראות הכי טוב וגם הגבינה, אני ממקמת את השוט מאחורה (מקדימה הוא ייראה כמו כוס מים) וזהו!
לא יודעת מה קרה שם, אבל ברגע שסיימתי, אני, זו שטוענת שהיא אף פעם לא אוכלת מהמנות שהיא מצלמת,
זללתי 3 לביבות בלי הכרה... שווה!
שבעה ומרוצה אני ממשיכה למנה הבאה. זו מנה עשירה המורכבת ממגוון של פירות ים, ודורשת יחס אחר.
טאצ'ים קטנים למנה כמו החלקת הפירמידה כמעט לגמרי, מיקום של ראש קלמארי אחד ליד הצדפה, "סגירת חורים" בעזרת חתיכות עגבניה, וכמובן הכל באופן טבעי, שלא ייראה פלסטיקי מידי...
אני ממשיכה עם הזווית שהשמש מאפשרת לי, אך בניגוד לצילום הקודם בו הצללים שרתו אותי וחידדו את הטקסטורה של הלביבות, העושר של המנה הזו דורש דווקא סוג של ריכוך. אני משיגה זאת על ידי אחיזה של בריסטול לבן (או בשפה המקצועית "רפלקטור") אל מול השמש. התוצאה - אין כמעט צללים! את היין הלבן שמגיע יחד עם המנה אני ממקמת ממש מאחור, כך שייראה אבל לא יפריע.
סיימנו! בתאבון!
מה דעתכם?
עד הפעם הבאה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה