25 שנה ל"קום איל פו" - אופנה או אג'נדה?

וואוו.
אין לי מושג מאיפה להתחיל.
יצאתי עם כל כך הרבה רשמים!

אנסה להתחיל מההתחלה, כך ממליצים  : )

אז אתמול, 04.07.12, הגענו אני ולאון לתצוגת האופנה של "קום איל פו".

התצוגה היתה ביפו, במבנה מיוחד שלדעתי הלם מאוד את אופי האירוע.

בכניסה עמדה שלומית, מתאמת התקשורת השיווקית, וקיבלה את האורחים בחיוך.

לשם שינוי הגעתי כאורחת, דבר שאפשר לי להנות מהאווירה ולא רק לתעד אותה.
(ובכל זאת ידעתי שכדאי שאביא את המצלמה). זו גם הסיבה שהתמונות שתראו כאן
הן שונות מהצילומים הרגילים שלי.

נכנסנו לתוך חלל מרשים והוגשה לנו מעטפה עם הסברים על מה שמצפה לנו.
אולי כדאי שפשוט אצלם אותה רגע בשבילכם - ניתן למשורר להסביר את כוונתו : )

הנה :

על הקירות היו תלויות גלויות, לצד סטיקרים ופתקים, המסודרים לפי שנים המייצגים את העשייה של החברה.  התרגשתי מאוד למצוא תמונה שלי שצולמה בתצוגה בחיריה בשנת 2010
תלויה על הקיר!!!  

לקחתי, מגנטתי לדלת והרי היא לפניכם :

ועכשיו לתצוגה עצמה? עדיין לא.
נכנסתי כמובן אל מאחורי הקלעים והאמת שדי הזדעזעתי. אם יש משהו שחברת ,קום איל פו"לא מזוהה איתו הוא הנורמה. לא ציפיתי לראות המון בלונדיניות דקות וגבוהות עם בגדים שקופים ורצועות עור עליהן. לא אצל "קום איל פו".
כל הדוגמניות היו גבוהות ורזות להפליא, בעלות תווי פנים חדים שהודגשו ונצבעו בלבן, כולן על עקבי סטילטו גבוהים להחריד ללא זכר למבחר העצום של הנעליים שאני מצלמת כבר שנים. הכול היה מתוכנן ומתוקתק.

לקח לי שנייה להתעשת כדי להבין שמדובר פה בגרוטסק. במוקצן. במחאה על הנורמות החברתיות המקובלות. וכמו השם "קום איל פו", אם כבר להקצין אז הן תמיד יודעות

לעשות את זה כמו שצריך.

מאחורי הקלעים :

התצוגה התחילה בלוליינית בביגוד בצבע גוף שהשתוללה על מוט באמצע הרחבה.



הדוגמניות עלו אט אט בבגדים שקופים בצבעים עזים ורצועות עור. התאורה היתה דרמטית מאוד. חלק מהמסלול הואר בעוצמה וחלקו היה חשוך. הדוגמניות נעצרו על המוט וצילמו את עצמן בפוזיציות ה"קלאסיות" אך בצורה מוקצנת. עוד רעיון מקסים שמסקרן אותי לדעת מה יצא בסופו - המצלמה כוונה מראש וקובעה לעמוד, ואל המוט חובר שלט אשר אותו בחרו הדוגמניות מתי להפעיל. האובייקט שלט פה. המיניות והפיתוי היו בכל מקום. ובכל זאת המחאה הורגשה מכל צעד ומכל מבט.

   


שלב שני של התצוגה עבר לבגדים חורפיים יותר, שחורים בעיקר, קצת יותר "קום איל פו" אבל עדיין באותה אווירה. בכל פעם מחדש אני מתרגשת לראות את המוצרים שאני מצלמת מתמלאים רוח חיים  ועוטפים גוף, אבל הפעם נוסף לזה עוד מימד מפתיע - כי את הבגדים עטפו רצועות עור דקות שחיברו אותנו שוב לנושא האובייקט והמיניות. שלא נתבלבל ונחשוב שהמשכנו הלאה.


שלב ב' :

 

הסיום היה מקסים, ללא נאומים מיותרים, הרי הכל כבר נאמר, לא?
הדוגמניות יצאו שוב למסלול, 25 במספר, כמספר שנותיה של החברה, כל אחת  אוחזת עוגה קטנה עם נר, ולאחר סיבוב התקבצו ויצרו מעין עוגת יום הולדת אנושית.
כמו שאמרתי, כמו שצריך!

מוזמנים להגיב!
נשתמע, ענת.




צילום שיווקי - מונלייט

משתבחת עם הזמן

הי כולם!

פתאום בער בי להציץ בבלוג שלי... ופתאום בא לי גם לכתוב!
זה כל כך שונה להסתכל אחורנית על דברים שעשיתי, כל כך מפתיע!
מזכיר לי כמה טוב אני עושה את הדברים וכמה אני מחוייבת אליהם...
לפעמים טוב להתרחק ממשהו כדי לחזור אליו ובגדול. אז זה הסיפתח!

אגב - אותו דבר בדיוק קרה לי כשחזרתי מחופשת הלידה שלי. (אריה החליף אותי כבר שמעתם את שמו יחד עם  אורטל הנהדרת)  פתאום נפלו לי המון תובנות חדשות גם לגבי ניהול העסק וגם לגבי האיכויות שלנו. ומפה הדרך למעלה יותר ברורה.

מסתבר שגם אני משתבחת עם הזמן....



אז מה יש לספר?

למרות שאני כותבת בבלוג כצלמת של "קום איל פו" ובד"כ אני לא כותבת על החיים האישיים שלי, אני חייבת לספר לכם בכל זאת שב 16.06.11 נולדה לי בתי ליה, שאני אוהבת ברמה שאין לתאר וששינתה את כל תפיסת עולמי וקיומי ללא הכר. ( כמובן שבין ציר לציר היו טלפונים לאריה עם הוראות הלוך וחזור כי בדיוק קיבלנו מ"קום איל פו" בגדים לצילום...)

הדבר החשוב ביותר שהבנתי זה שלהיות אמא (דבר שאני מוקירה ונהנית ממנו בכל רגע נתון)
לא רק שלא מפריע, אלא מחייב אותי להגשים את השאיפות של עצמי. אם טוב לי טוב לה.
אם אתן דוגמא גם היא תאמין בעצמה ותתפתח. אני מאמינה בזה בכל לבי.

ליה עוד מעט בת שנה. חופשת לידה בתור עצמאית זה לא דבר מובן מאליו.נכון שלא צילמתי,
אבל עדיין היה לי עסק שלם לנהל. בכל זאת איכות צילום המוצרים באחריותי!

במיוחד כשמדובר על לקוח כמו "קום איל פו". הבגדים מאוד מיוחדים ושונים. צריך להבין את השפה של הבגד, את העיצובים האסימטריים לעיתים, את המנחים השונים, זה לא מובן מאליו. גם עכשיו, אחרי שלוש שנים שאני עובדת איתן יש לעיתים בגד שאני מתקשרת להתייעץ או מודדת כדי להבין איך הוא אמור לשבת על הגוף .
בכל מקרה זה היה נחמד. גם הייתי אמא במשרה מלאה, וגם עדיין הייתי בעניינים. לא השתעממתי...

אחרי חצי שנה חזרתי - ובגדול!
עכשיו אנחנו כבר שלושה צלמים, אף כי עבור "קום איל פו" אני משתדלת לצלם בעצמי פשוט כי אני נהנית! ואגב - גם "קום איל פו" גדלו. מאז שנפתח מתחם "בית בנמל" המחודש, יש המון סחורה והמון אמנות - למי שעדיין לא ביקר/ה מומלץ!!!

"אז מה???" אתם שואלים.
"מה זה, יומן?" "את משתפת, אבל איפה תמונות?" "תראי משהו!"

בסדר. אני רוצה להראות לכם מקבץ תמונות שלא קשורות אחת לשנייה או לפרוייקט ספיציפי,
אלא פשוט כמה פנינים צילומיות מהדברים שנמצאים במתחם "בית בנמל" ושאני אישית מאוד אוהבת... (התכשיטים היפים מעשה ידיה של הצורפת הנדירה אור הלברכט)

היה לי קשה אבל החלטתי לשתף 10 תמונות. לא יותר. נשאיר לפעם הבאה.

התגעגעתי! 

נשתמע...     ענת.

לקחת פסק זמן וקצת לכתוב..... על הפרזנטציה של "קום איל פו"

שלום אנשים יקרים!

מקווה שהחג עובר עליכם לטובה!

לאחר חודשיים פרודוקטיביים ביותר בהם צילמתי מאות מוצרים עבור "קום איל פו",
(תוך כדי מעבר הסטודיו, קורס הכנה ללידה, נקיון פסח, וכמובן פרוייקטים של לקוחות נוספים...)

ולמרות שתכננתי שהפוסט הבא יהיה על צילום של טופים (חולצות, שמלות, סריגים,ג'קטים)

תוך סקירת מגוון האפשרויות בנושא זה (יש אינסוף...)

החלטתי לכתוב לכם דווקא על הפרזנטציה לעיתונות של קולקצית 2011 של ""קום איל פו"

: )

אז יצאנו לדרך, אני ואריה פקר (אריה גם הוא חלק מצוות הצילום של מונלייט), לתעד את האירוע.

נכנסנו למקום המיועד, וכרגיל הופתענו מהמקוריות והייחודיות של הסטיילינג של "קום איל פו".

שולחנות מכוסים בנייר עיתון ערוכים בקפידה, כסאות עטופים בגופיות אפנתיות של החברה,

אוכל מעוצב - תאווה לעיניים, בקיצור - " כמו שצריך "...

למרות שאין המוני אנשים, פרזנטציה היא בעצם מצד הדוגמניות תצוגת אפנה לכל דבר.

אז מה זה אומר תצוגת אופנה לכל דבר מבחינת הדוגמנית?
היא צריכה להיות מרוכזת בהליכה שלה ובתצוגת הבגד, להיות מאוד ממוקדת, לצאת ולחזור ולהחליף בגדים והכל ביעילות וברצף.

מה זה אומר מבחינת הצלם/צלמת? לצלם יש 2 משימות בעצם:

האחת, להוציא את המיטב ממראה עיניי - לתפוס את הדוגמנית בזוית שתחמיא לא רק לה אלא גם לבגד, שיראו את כל האקססוריז, שהאור יהיה טוב, שהרקע יהיה נקי ולא יפריע, אחרי הכל אנחנו מדברים פה על צילום שיווקי לא? צריך לחשוב על הכל...























השניה, לא לעשות זאת על חשבון הזרימה של התצוגה. כלומר - נכון, ומהר! בד"כ תצוגות מסוג זה נעשות בתנאי תאורה נמוכים יחסית, המקשות מאוד על הצילום.


השימוש בפלאש חזק או בתאורת סטודיו עלול יסנוור את הדוגמניות ויערער את שיווי המשקל והריכוז שלהן. מצד שני, אין זמן לתיקונים ולחזרות. כל דוגמנית נעה במסלול, עוצרת לשתיים גג שלוש שניות בקצהו, מסתובבת וחוזרת. וכן, כמובן - נא לא להסתיר לצופים - זה לא מקצועי!

אז מה עשינו? ברגע שהגענו למקום התחלתי למדוד את התאורה ולהבין היכן הכי כדאי שנתמקם. בחנתי את הפתחים, את מיקומם של הצופים ואת המסלול המיועד. חשוב היה לי מאוד שהרקע יהיה מספיק רגוע על מנת שייתן את מירב הכבוד לבגדים ולא יפריע להם.

המסקנה היתה לעמוד בזוית שמאלה מקצה המסלול, בהמשך לעיתונאים - כך הרווחתי שני דברים:

האחד - (שהרי משמעות המילה "פוטו-גרפיה" היא " ציור באור") הרווחתי יופי של אור שמש אחורי מפתח הכניסה שיאיר לי את הצד ימני והאחורי של הדוגמניות. נותן רכות ובוהק על הפנים, הרגליים והזרועות החשופות.
השני, רקע יחסית נקי שמכיל ברובו קיר, רצפה וגג ועוד כמה סדקים.... הרי אנחנו רוצים לתת את מירב הכבוד לביגוד עצמו נכון?























אריה התמקם בזווית ימינה מקצה המסלול, על מנת שיוכל לתעד את ההצופים ותגובותיהם, ובין לבין לצלם פריימים קצת יותר חופשיים של הדוגמניות.

התקנו את המצלמות על רגישות גבוהה לאור (1250 אסא) ומהירות נמוכה יחסית ( מזל שיש לי ידיים יציבות).
על מנת שנוכל לתת הבזק אור חלש ועדין שלא יפריע לדוגמניות, ויצאנו לדרך!

היה כמובן תענוג כמו תמיד איך הכל התנהל באופן מתוקתק ויעיל, לזהות נעליים שרק אתמול צולמו בסטודיו מתהלכות להן על המסלול, נדהמתי כמו תמיד איך השילובים בין פריטים שונים יוצרים כזה יופי,
ובעיקר - נהניתי לראות את התגובות של האנשים, ואת התמונות שלנו ב"הארץ".

זהו חברים! שיעבור החג בקלות ובכיף, בחוויות טובות והרבה מנוחה - ונשתמע!

תמונות של צילום מוצרים עבור "קום איל פו"

פתאום שמתי לב שאני כבר לא מעלה תמונות של צילומי מוצר נקיים (פק שוט)

כנראה כיוון שזו מרבית העבודה שלי מול "קום איל פו" לקחתי כמובן מאליו את

העניין ולא העלתי דוגמאות....

אז בזמן הקרוב אנסה דווקא להעלות דוגמאות לצילום מוצרים נקי,

בכל פעם סוג אחר של מוצרים.

והפעם - תיקים.

צילום תיקים וארנקים הוא מורכב מאוד ודורש שליטה טכנית גבוהה, וכן חוש עיצובי.

כאשר אני ניגשת לצילום של תיק אני מסתכלת על כמה דברים לפני שאני בכלל מתחילה.

1. צורת התיק - מרובע, טרפז, מעוגל, נפוח, שטוח, כמה כיסים, אבזמים, ידיות?

לאחר שהפנמתי מהי הצורה היעודה, אני מתחילה למלא ולנפח אותו בעזרת שקיות

עד שהוא מקבל את הצורה המותאמת לו. (את הידיות אני משאירה לסוף).

2. אני מניחה את התיק על שולחן הצילומים, בוחרת את הזווית הנכונה לו אישית,

כל תיק אצלם ממרחק אחר, גובה אחר, ולפעמים אפילו עדשה שונו. המטרה היא

שייראו את כל הפרטים החשובים בתיק, שיבינו את מהות השימוש בו - אבל לא ליצור

עומס אינפורמציה.

3. צבע וחומרים - זהו השלב בו אני מתחילה להעמיד תאורה. אני מסתכלת על החומרים

ממנו עשוי התיק. למשל בד יוטה "בולע" המון אור וצריך להאיר אותו בעצמה. לעומת זאת

תיק עור זקוק לתאורה עדינה יותר. צרך לשים לב לאבזמים וסוגרים. פסי מתכת שאינם

מוארים כראוי ייצרו השתקפויות והפרשי צבעים בין החלקים השונים שלהם. צריך לשים לב

גם לאור על הרקע. אם יווצרו צללים "קשים" בין התיק לרקע ייטשטשו הגבולות שלו.

4. הסטיילינג הסופי. לאחר שהחלטתי על התאורה באופן מוחלט, אני ניגשת ל "פינישינג".

מיישרת כל אבזם וכל ריץ' רץ' (לעיתים צריך להצמיד אותם בעזרת בלו טק או חוטים),

ומתחילה לריב עם הרצועות...

לעיתים, אם מדובר בארנק או תיק צד קטן, אני מעצבת את הרצועה/ידית כך שתפול ליד או

לפני המוצר בצורה מעניינת ונעימה. בתיקים גדולים יותר, או בעלי ידיות שאינן ניתנות

לעיצוב, אני מחברת אותן לחוטים או חוטי מתכת ומקבעת אותן כלפי מעלה באופן שיציג את

הידית כפי שהיא אמורה להתלות במציאות...

ורק אז - אני מצלמת...

בקיצור חברים, מאתגר, לא פשוט, אבל זה הכיף שלי!

והתוצאה - תענוג...

צילום מוצר אווירתי - מגע הקסם של ליאורה

לפעמים כיף לעשות דברים קצת שונים....

רוב העבודה שלי מול "קום איל פו" הינה באמת צילומי מוצר נקיים - מה שנקרא פק שוט.

צילום מוצרים דורש ידע טכני רב. התאורה "מטיילת" עם הפריט לפי גודל, גוון, צורה וחומר.

זוהי התמודדות שאני מאוד אוהבת וטובה בה.

סוג אחר של צילום מוצר הוא אווירתי יותר. רקע בצבע אחר או רקע שהוא בעצם מקום,

שילוב של אביזרים ומוצרים התורמים ליצירת תחושה שתעלה מהצילום, תאורה קצת פחות "מושלמת" על מנת ליצור עומק....

בקיצור - סטיילינג. יש מקצוע כזה למי שלא מכיר.

אז ב"קום איל פו" יש לנו את ליאורה.

מלבד העובדה שהיא מתאמת האפנה של "קום איל פו", היא בעלת מגע קסם....

אז בחרנו את המקום לצילום, ליאורה מחליטה תיק תק על שילובי הבגדים (דבר שאינו מובן מאליו), איזה חצאית עם איזה מכנס ומעצבת אותם על הבובה, גם תיק תק, ועכשיו תורי.

הבגדים הינם בגדי ערב, פריטים מאוד יחודיים ונדירים - יש אחד מכל אחד.

אני יוצרת הצללות הצללות מיוחדות כדי להוסיף דרמה, לתת תחושה של ערב ולא של יום יום.

אני מחליטה על המרחק מהקיר - תזוזה של הבובה קדימה ואחורה משפיעה על גודל וכהות הצל.

מתכננת את הקומפוזיציה - השידה העתיקה ליד מדגישה עוד יותר את היוקרה של המוצרים, אני מחליטה להכניס רק שליש ממנה ונותנת את עיקר הכבוד לבגדים....

וזהו!

אוכל בניחוח ים... "קום איל פו קפה".

בוקר... אני עוד לא רעבה...

הגעתי ל"קום איל פו קפה" לצורך צילום של שתי מנות.

יש לי כעשרים דקות להמתין למנות, וכהרגלי אני יוצאת החוצה לספוג קצת ים....
(אני מזל סרטן - זה מחייה אותי)

תוך כדי שאיפת מלח אני מחפשת את הזוויות הנכונות להתמקם בהן.
כשהים יפה אני תמיד מעדיפה אותו ברקע. כל האווירה בקפה מושתת על הקירבה לים, על הרוח, על המלח. הם חלק בלתי נפרד מהישיבה במסעדה וזה נראה לי הכרחי ליצור את הקשר בצילום.



טוב, מנה ראשונה - לביבות תפוחי אדמה שהכין עדי השף. עדי הוא זה שעושה את הסטיילינג של המנות ואני מוסיפה טאצ'ים קטנים אחרונים... נראה טוב... שוט של וודקה שמגיע עם המנה עם המנה , יופי. אני מנסה את הזווית שתיכננתי מראש ומחליטה ללכת על כיוון קצת אחר. השמש חזקה ומתנגדת לתאורה שלי! אני מפייסת אותה בכך שאני זזה קצת שמאלה ואנחנו שוב חברות...

קצת יותר גובה כדי לתת את הכבוד ללביבות, סיבוב של הצלחת עד לצד בו הן נראות הכי טוב וגם הגבינה, אני ממקמת את השוט מאחורה (מקדימה הוא ייראה כמו כוס מים) וזהו!
לא יודעת מה קרה שם, אבל ברגע שסיימתי, אני, זו שטוענת שהיא אף פעם לא אוכלת מהמנות שהיא מצלמת,
זללתי 3 לביבות בלי הכרה... שווה!



שבעה ומרוצה אני ממשיכה למנה הבאה. זו מנה עשירה המורכבת ממגוון של פירות ים, ודורשת יחס אחר.
טאצ'ים קטנים למנה כמו החלקת הפירמידה כמעט לגמרי, מיקום של ראש קלמארי אחד ליד הצדפה, "סגירת חורים" בעזרת חתיכות עגבניה, וכמובן הכל באופן טבעי, שלא ייראה פלסטיקי מידי...

אני ממשיכה עם הזווית שהשמש מאפשרת לי, אך בניגוד לצילום הקודם בו הצללים שרתו אותי וחידדו את הטקסטורה של הלביבות, העושר של המנה הזו דורש דווקא סוג של ריכוך. אני משיגה זאת על ידי אחיזה של בריסטול לבן (או בשפה המקצועית "רפלקטור") אל מול השמש. התוצאה - אין כמעט צללים! את היין הלבן שמגיע יחד עם המנה אני ממקמת ממש מאחור, כך שייראה אבל לא יפריע.



סיימנו! בתאבון!
מה דעתכם?
עד הפעם הבאה....

אז ככה: לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה, אי שם מעבר לקשת....
טוב נו, אני מתוודה - לפני כמעט חודש היתה תצוגת האפנה של "קום איל פו"
ועד עכשיו לא שיתפתי אתכם.... חצופה שכמותי!
התירוץ הוא נפלא - ביליתי את החודש האחרון בהעתקת מיקומו של הסטודיו - אבל לא זה הנושא שלנו....


בקיצור חברים וחברות, מה אומר ומה אגיד?

היתה תצוגה מ ו פ ל א ה, מ י ו ח ד ת, ע ו צ ר ת נ ש י מ ה,
בקיצור - "קום איל פו"....

אז פרטים ? היינו באתר חירייה, אגב - נוחות הגעה מושלמת וחניה בשפע...
קיבלה אותנו רחבת דשא נפלאה עם פינות ישיבה מהממות בעיצובה של נטי אלמגור।
לכל המכבדים והמכבדות הוענק שי - מניפה ידידותית לסביבה,
וכמובן - לא נשמיט את הקאפקייסקס הצבעוניים שכבודם במקומם מונח...

ולעיקר? אין כמו לראות פריטים שאני מצלמת כבר מספר חודשים כ"פק שוט" (צילום מוצר נקי על רקע לבן)
מתרוצצים להם על הרחבה בשילובים מרעישים ובחיטובים מלהיבים....
















































התצוגה היתה מקצועית, עניינית, מתוקתקת, מרשימה, פשוט חוויה....

מדהים איך למרות שאני עובדת עם "קום איל פו" כבר קרוב לשנה, הן כל הזמן מצליחות להפתיע אותי בחדשנות שלהן, ברעננות ובמקוריות... אין ספק כי באג'נדה ובדבקות במטרה יש לעולם האפנה בארץ ובעולם הרבה מה ללמוד מהן!